Gustav Mahler

הואיל ואנחנו מענים מדי שבוע את אלברט בן אבו, ידידנו הצעיר, הסובל ממוסיקת הרוק, נביא השבוע למסכן קצת נחת (לפני שנמשיך ונתאכזר אליו בחודשים הקרובים) ונדבר על המלחין האהוב עלי ביותר במוסיקה הקלאסית: גוסטאב מאהלר.

מאהלר נחשב כחלק מהתקופה הרומנטית במוסיקה הקלאסית ואחד מהמובילים בה. הוא נולד בשנת 1860 ונפטר ב- 1911. ניתן לאמר כי הוא האחרון מבין המלחינים הקלאסיים במתכונת המקובלת של מוסיקה קלאסית. למעשה, לאחר מותו של מאהלר, לא הולחנו עוד (כמעט..) סימפוניות כפי שאתם מכירים.

צריך להבין את הייחודיות של המוסיקה הקלאסית- היא לא יותר "טובה" ממוסיקת רוק או כל סוג מוסיקה אחר, היא ייחודית במובן זה שיושב מלחין וכותב מוסיקה לעשרות כלי נגינה שמנגנים בו זמנית, מבלי שהוא בהכרח מכיר את כלי הנגינה ובודאי שהוא אינו מנגן על מרביתם.

זה סוג מאד מיוחד של כישרון, כאשר יושב אדם ומלחין קטע לחליל, כינור, צ'לו, טובה, חצוצרה וכדומה ומחבר את כל הקטעים הללו לכלל מוסיקה אחת. זה מאד שונה ממוסיקת הרוק- ברוק, המלחין מביא את הקטע המוסיקלי ליתר חברי הלהקה שהוא במערומיו- היינו, בביצוע על גיטרה או פסנתר ויתר חברי הלהקה, בונים על בסיס כך, תפקידים ל- בס, תופים, אורגן וכך גם נוצר הקטע המוסיקלי השלם על כל תפקידי הכלים שבו.

על מנת להמחיש את הקושי של מוסיקאי רוק ואת המוגבלות היחסית שלהם, יסופר הסיפור הבא: ג'ורג' מרטין, המעבד המוסיקלי של החיפושיות ומי שכונה, בצדק, החיפושית החמישית ידע לספר שפול מקרטני וג'ון לנון היו באים אליו והיו אומרים שהם רוצים שבקטע מסוים תהיה תוספת של, נניח, כינור. הם לא היו מודעים לכך שהקטע שהם מבקשים להוסיף, לא אפשרי לנגינה על כינור. ג'ורג' מרטין היה פותר להם את הבעיות הללו. למלחין הקלאסי לא היה את הלוקסוס הזה- ספון בחדרו, הוא נתן לכל כלי וכלי בתזמורת, את חלקו בנגינה וביצירה, תוך שהוא משלב את כל כלי הנגינה לכלל יצירה אחת.

לטעמי, מאהלר היה המתזמר הגדול מכולם:- לא רק שבכל הסימפוניות שלו, התזמורת, בדרך כלל, הייתה גדולה במיוחד (לידיעה, אין מספר מסוים של נגנים בתזמורת פילהרמונית. המספר משתנה מיצירה ליצירה), אלא גם שהוא הוסיף, זמרים ומקהלות וגם כלי ההקשה (תופים וכו') מילאו אצלו תפקיד מהותי. דברים אלו מאד מסבכים את ההלחנה ויוצרים עומס וקושי נוסף על המלחין. אבל, מאהלר התגבר על כך, הוא פשוט אהב את הצליל המלא.

מאהלר היה אוסטרי והתחיל את הקריירה דווקא בתור מנצח, והוא ניצח על התזמורות הגדולות באותה תקופה ובמיוחד הפילהרמונית של וינה. לאחר מכן עבר להלחנה כאשר עיקר פרסומו בא לו מעשר סימפוניות שהלחין בימי חייו (העשירית לא הושלמה, הוא מת תוך כדי ההלחנה). כל הסימפוניות הן מונומנטליות: לא רק שהתזמורת גדולה במיוחד אלא גם שהן יותר ארוכות מהמקובל וכוללות לעיתים פרק רביעי (סימפוניה, למי שלא יודע, מורכבת, בדרך כלל, משלושה פרקים בלבד).

גם בימי חייו וגם לאחר מותו, הוא נחשב למלחין קונטרוברסלי והייתה ביקורת רבה על היצירה שלו ואולם, ממחצית המאה ה- 20, הוא זכה להכרה לה הוא ראוי ואין היום עוד כל ספק בדבר גדולתו.

כל המנצחים המודרניים מכלילים את מאהלר ברפרטואר שלהם. היצירות נחשבות כמאתגרות במיוחד למנצחים. אבל, מרביתם עושים עבודה די שגרתית. בעיני, המנצח שמצליח להביא את מאהלר בצורה המזוקקת ביותר שלו הוא מנצח הולנדי נודע בשם Bernard Johan Herman Haitink, שניהל עשרות שנים את התזמורת הפילהרמונית הנודעת Concertgebouw Orchestra מהולנד. הוא הקליט את כל תשע הסימפוניות מספר פעמים והתוצאה פשוט מעולה. אז אם מישהו מחפש להתעמק, שיחפש את הביצועים של הייטינק.

למה אני אוהב את מאהלר?? לא רק בשל כך שהמוסיקה נהדרת, מרגשת ומדהימה אלא בעיקר שלדעתי יש לו השפעה ענקית על מוסיקת הרוק- כמעט בכל קטע מוסיקלי ברוק שאנחנו מכירים, תמצאו את מאהלר. המעניין הוא שעבודות מחקר שנעשו בנושא, מצביעים בעיקר על השפעתו של מאהלר בעיקר בתחום ה- Ambient (בריאן אינו ואחרים)- מוסיקה שהיא יותר ניסיונית וחורגת מהשטאנצים המוכרים של הרוק. לגבי, השפעתו של מאהלר על הרוק ברורה ומורגשת. מי שמכיר את סוגיית "האקורדים הגדולים" ברוק, יבין מיד על מה אני מדבר. מעניין לציין שכאשר שואלים מוסיקאי רוק מיהו המלחין הקלאסי שהשפיע עליהם הכי הרבה, יש להם תשובה סטנדרטית: איגור סטרווינסקי שהוא מלחין מודרני. מעטים מציינים את מאהלר כמקור השראה וזה מוזר.

יותר מכל אני אוהב את הסימפוניה השלישית. לא אכנס להסברים מה עומד מאחריה, זה מיותר וגם אני לא כל כך אוהב את הניתוחים הללו. פשוט תקשיבו ותשמעו- חדי האוזן יוכלו לגלות הרבה קטעי רוק שהושפעו מיצירה זו (בדקה השמינית ואילך תוכלו לשמוע את ההשראה ל- Atom Heart Mother של פינק פלויד. וזו רק דוגמא). שווה כל רגע של שמיעה והאזנה. היצירה ארוכה: למעלה משעה וחצי. הואיל ואתם לא מורגלים להאזין למוסיקה כל כך הרבה זמן, תקשיבו לפחות לפרק הראשון. לא פחות ממדהים וגם יפתיע אתכם מאד, זה לא מה שאתם מצפים לשמוע ממוסיקה קלאסית- שימו ווליום חזק, יש דקויות שלא תוכלו לשמוע ללא הגברה ממשית.