Van Der Graaf Generator

באותו מקום בו היתה מצויה ג'נטל ג'יאנט ובאותה תקופה ממש, נוסדה להקת רוק מתקדם אחרת בשם Van Der Graaf Generator שגם היא גירדה את תקרת מוסיקת הרוק ואולם, זכתה להצלחה מסחרית רבה יותר. למרות המוסיקה המורכבת והסבוכה, הלהקה היתה מאד פופולרית ומכרה מיליוני תקליטים.

הלהקה הוקמה בשנת 1967, הגיע לשיא בשנת 1971- 1973 ולאחר מכן, ובהמשך הדרך התפרקה, הוקמה מחדש והתפרקה פעם נוספת כאשר לפני מספר שנים, היא ערכה איחוד למספר הופעות. האמיל המנהיג, עצמו ממשיך ליצור, עד היום, מוסיקה הדומה מאד למוסיקה שהלהקה ניגנה.

בסיס הלהקה והמנהיג שלה הוא Peter Hammill שהוא- משורר. יש רק שתי דוגמאות מוכרות במוסיקת הרוק שמשורר, שכתב שירה של ממש (ולא היה תמלילן בלבד), הוביל להקה- פיטר האמיל וג'ים מוריסון מלהקת הדלתות. שיריו של האמיל נלמדים, ככל שירה אחרת, באוניברסיטה. האמיל הוא גם המלחין של מרבית הקטעים ואולם, אסור לזלזל באיש מחברי הלהקה- כולם מוסיקאים יוצאי דופן שעומדים בשורה הראשונה של הרוק.

לצד האמיל, השמות הבולטים הם גיי אבנס, מתופף מדהים, היו בנטון, איש הקלידים (בצד פיטר האמיל שמנגן גם הוא על קלידים ולעיתים על גיטרה, ושר את כל הקטעים, והוא זמר ענק) ודיויד ג'קסון איש כלי הנשיפה. כפי שאתם שמים לב, המדובר בלהקה מוזרה ביותר והרכב לא סטנדרטי- אין בה גיטריסט.

המלל של האמיל הוא שחור ודכאוני ביותר, וזאת בניגוד לאופיו כבן אדם- הוא בן אדם מקסים ונוח, ואני מדבר מתוך ידיעה אישית- פגשתי אותו לארוחת בוקר בהילטון לפני שנים רבות בצירוף מקרים הזוי לחלוטין. הקטעים שהאמיל מתמלל ומלחין נעים בקיצוניות בין שירה מקסימה ורגועה להתפרצויות מוסיקה עזות באופיין, אין רגע אחד של מנוחה. המקצבים מתחלפים תדיר ולמרות שאין קטעי סולו רבים של הנגנים, הרי כל אחד מהם מקבל במה וביטוי רבים.

צריך להתרגל למוסיקה הזו, זה לא כל כך פשוט.

ההצלחה הגדולה הראשונה של הלהקה היתה כאמור בשנת 1971 עם צאת התקליט Pawn Hearts. לתקליט הזה יש סיפור מעניין משום שהם גנבו, בכוונה תחילה, קטע מוסיקלי שכתב המפיק של החיפושיות, ג'ורג' מרטין כמוסיקה שליוותה תכנית ב- BBC. ג'ורג' מרטין כמובן שתבע אותם והם נאלצו להוציא את התקליט, פעם נוספת, ללא הקטע המדובר. כל מי שמחזיק את התקליט עם הקטע, לפני הוצאתו (כמוני), מחזיק אוצר קטן. אז נתחיל עם הקטע הזה. הוא נקרא Theme One (שלא מאפיין לחלוטין את המוסיקה שלהם אבל, הוא נחמד):

ומיד לאחר מכן, השיר Man Erg. מתחיל כשירה צרופה ולאחר מכן, התפרצות אופיינית ורגיעה לתוך מוסיקה יפיפייה ומלודית:

קטע לא פחות תנודתי וסוער מאותו תקליט- Lemmings:

שיר נוגה ודכאוני ועם זאת, מדהים- my room. הורדתי לכם את המילים מהאינטרנט- ראו מטה. נא לא להתאבד:

והשוו- אותו קטע בהופעה חיה (חסר מאד כלי הנשיפה אבל, שירה מדהימה):

השיר – Still Life מהתקליט הנושא את אותו שם, הוא שיר מאד מאפיין של הלהקה. אם השיר לא מרגש אתכם, אתם עשויים מאבן. תקשיבו טוב ובסבלנות:

השיר- pilgrims אף הוא מתוך Still life:

השיר La Rossa מאותו תקליט:

ונסיים בעוד דיכאון (מתוק!!) שירה צרופה, כמו תפילה, מתוך תקליט של פיטר האמיל, ללא הלהקה Time Heals:

המילים של my Room:

Searching for diamonds in a sulphur mine, leaning on props that are rotten, hoping for anything, looking for a sign that I am not forgotten. Lost in a labyrinth of future mystery, tracing my steps, all mistaken, trusting to everything, praying it can be that I am not forsaken.

I wait by the door, wondering when you will come and keep me warm; I pray for the end of the night, hoping the light will still the storm which presently entraps me: helpless sea-monster stranded on the shore, marooned in an ecstasy of waiting, I yearn, although knowing that I shall dive no more in the tide already racing.

My lungs burst to cry: "Finally how could you leave me here to die? I freeze in the chill of this place with no friendly face to smile goodbye - how could you let it happen?"

How could you let it happen? Dreams, hopes and promises, fragments out of time, all of these things ahve been spoken... still you don't understand how it feels when I'm waiting for them to be broken