הענק העדין

רוק מתקדם Progressive Rock הוא ענף במוסיקת הרוק שביקש לקדם את הרוק שלב אחד נוסף:- לא עוד מוסיקה הבנויה על הבלוז או, על הפורמט הידוע כ- Twelve Bar Blues אשר חלקים ניכרים מהרוק בנויים על פורמט זה (שלא לדבר על מרבית הרוק-נ-רול שכמעט כולו בנוי על פורמט זה) אלא, לפורמטים אחרים הנשענים על מוסיקה קלאסית ועד כמה שיישמע מוזר, מוסיקת עם. דוגמא פנטסטית לאחד מהקטעים הראשונים שנכתבו ברוק המתקדם הוא A Whiter Shade of Pale (תורגם לעברית כ- בהיר יותר מחיוורון), של להקת פרוקול הארום. המדובר בקטע מיוני 1967 שבנוי על קנטטה של באך ומהווה אחת מהקלסיקות של מוסיקת הרוק בכלל. הקטע שובר את הפורמט הרוקי לחלוטין.

כרגיל, החיפושיות היו כוח מניע חזק מאד להתפתחות הרוק המתקדם שכן, התקליט סרג'נט פפר משנת 1967 שינה את פני המוסיקה לעד והוא סוטה מהרוק לחלוטין.

חלק מפריצת הרוק התקדם הגיע לתודעה גם מכוח העובדה שפותחו כלי נגינה חדשים ומשוכללים ובראש ובראשונה המוג (MOOG- על שם הממציא רוברט מוג) והסינטיסייזר, אשר גם גרמו לכך שניתן היה לתת ביטוי לרעיונות מוסיקליים חדשים שלא מוגבלים בצליל גיטרה, אורגן או פסנתר. זו אחת מהסיבות שהכלי המוביל ברוק המתקדם הם הקלידים ולא הגיטרה.

בישראל, הרוק המתקדם נעצר בג'נסיס, פינק פלויד ואמרסון, לייק ופאלמר. חלקים שלמים מהרוק המתקדם כלל לא הגיעו לתודעה הישראלית. מכל מקום, הלהקה שהגיעה הרחוק ביותר ברוק המתקדם היא להקת Gentle Giant- הענק העדין, והיא, עד היום, להקה שלא מובנת עד הסוף ולכן, מושמעת לעיתים רחוקות ביותר (ולכן, גם לא שמעתם עליה מעולם). כידוע, הכל מתחיל עם יהודים אז.. מקימי הלהקה הם שלושה אחים יהודים- האחים שולמן (אחד פרש בדרך. בקטעים תראו את דרק שולמן- הזמר הראשי עם הזקן וריי שולמן- אולי המוסיקאי הכי מוכשר בצוות שמנגן על בס, כינור, ויולה וחצוצרה). הלהקה הוקמה על חורבות להקה קודמת שלהם בשם Simon Dupree and the Big Sound שהיה לה להיט ענק (למרות שהשיר והצליל נשמע עד היום מוזר) בשם עפיפונים- Kites.

ג'נטל ג'יאנט הלכה צעד אחד ענק קדימה. ראשית, כל חברי הלהקה ניגנו על כלים שונים ומשונים שכלל לא תואמים את תפיסת הרוק הקלאסית: קסילופון, כינור, ויולה, צ'לו, חצוצרה, חליל והחליפו תפקידים על הבמה. שנית, הלהקה הלחינה מוסיקה ווקאלית ללא ליווי כלים. שלישית, המקצבים התחלפו בשיר לפי הצורך, הם מורכבים ומסובכים ביותר ולא דומים לפורמטים המוכרים ברוק. התוצאה מפתיעה באיכותה ועם זאת מסובכת וקשה לבליעה. על מנת שלא להקשות עליכם, בחרתי מספר קטעים יותר פשוטים, עם הסברים בצידם. הקטעים ארוכים (לא מדי!!), תהיו סבלניים.

סופו של ענין שהם לא הצליחו מסחרית (למרות שעד היום הם מוכרים את התקליטים שלהם לא רע בכלל.. מעין הכרה בדיעבד) והם התפזרו לכל עבר תוך שהם מסרבים להופיע שוב. דרק שולמן, הזמר המוביל עם הזקן, הפך למפיק מוסיקאלי אחד מהגדולים בעולם שגילה והפיק, בין השאר, את בון ג'ובי, AC/DC וחידש את הקריירה של להקת Bad Company.

למוסיקה:

הקטע המוכר ביותר הוא Funny Ways. יחסית, קטע קל לבליעה והקשבה (וגם יפיפה). שימו לב לשימוש בכלים. החצוצרה לא מזייפת, היא פשוט מסונטזת ונשמעת מוזר. לסולו המדהים על הקסילופון ולתפקיד המתופף (שאגב, זו דוגמא קלאסית לנגן בחסד עליון שלא זכה להכרה לה הוא זכאי).

הקטע On Reflection שמפגין את הרקע של שירי עם אנגליים והיכולות הווקאליות שלהם (ולא שאף אחד מהם הוא זמר ענק. הם פשוט מדויקים מאד בשירה).

ועוד קטע ווקאלי מדהים- Octopus – שימו לב לסולו של שתי הגיטרות:

קטע אבנט-גארדי לחלוטין שמבוסס גם על היכולת הווקאלית שלהם

קטע הרבה יותר רוקי Free Hand (כשמו של אחד מהתקליטים שהוציאו). שימו לב לשינוי התכוף במקצבים.

עוד קטע רוקי Proclamation.