Ten Years After

להקת Ten Years After, היתה בעצם להקה של איש אחד: אלווין לי- גיטריסט ענק ומדהים שרגע השיא שלו, הפך לרגע השפל בקריירה שלו. הלהקה הופיעה בוודסטוק, שם הוא הפגין את זריזות האצבעות שלו- והוא היה באמת מהיר- אין כאלה דברים אבל, שמו נחקק בזיכרון כמי שהוא נורא מהיר ואין לו מה להציע מעבר לכך, וחבל כי הגיע לו הרבה יותר. בפועל, הוא היה מוזיקאי מחונן ובעיקר גיטריסט מדהים בעל צליל מלא ויוצא דופן. המוסיקה מבוססת כולה על הבלוז והג'אנר הוא רוק- בלוז אבל, שאלוין לי רוצה לכשף את המאזינים, הוא עשה זאת. תשימו לב גם לבסיסט ולסגנון הנגינה הראוותני שלו. בסופו של דבר, כל חברי הלהקה תומכים את המנהיג הבלתי מעורער, אלווין לי, ויש סיבה טובה לכך- תשמעו ותבינו. אלווין לי נפטר לפני שנתיים בספרד בנסיבות שלא הובררו עד היום

בא נתחיל עם וודסטוק- וזה ממש לא הוא, אבל, זה הקטע המוכר ביותר שלו שפרסם אותו ברבים- I'm going Home.

הקטע שאני הכי אוהב ומדגיש כמה שהוא גדול נקרא: The Bluest Blues

I woke up this morning- קטע מאד מוכר שמשלב איכות נגינה מדהימה שירה מצוינת רוק בלוז במיטבו

Help Me- הקטע הזה ממחיש את גדולתו כגיטריסט- גם מהירות מטורפת גם צליל וגם כיף ברמה הכי פשוטה, תשימו לב אין הוא מנגן במפוחית, מה הוא עושה איתה לאחר שהוא מנגן, מה הוא עושה עם מקל התיפוף (!!) זה פשוט מטורף- תמתינו בסבלנות זה מגיע: