Gary Moore

גארי מור היה גיטריסט אירי מדהים בתחום הבלוז/רוק שנפטר בשנת 2011.

תחום הבלוז/רוק הוא מאד מעניין הואיל והוא שימש מצע להתפתחות הרוק: בשנות ה- 50 וה- 60 אמני בלוז אמריקאים רבים היגרו מארצות הברית לצרפת ודנמרק וזאת עקב בעיות גזענות וחוסר יכולת להתפתח, מוסיקלית, בארצות הברית. מרביתם הופיעו באנגליה באופן רציף. וכך התפתחה תודעה, במוסיקה הבריטית, לבלוז האמריקאי.

שני הראשונים שזיהו את היכולת לערב בין בלוז לבן לבין בלוז שחור (בטרם נוצר הרוק) היו Alexis Corner ו- John Mayall שהקים להקה מאד חשובה להתפתחות הרוק ששמה היה John Mayall and the Bluesbreakers. בלהקה זו ניגנו כל הגיטריסטים המובילים של המוסיקה הבריטית ובראשם אריק קלפטון עוד שהיה קטין. קלפטון, גיטריסט מוגבל ביותר שתרומתו האמיתית במוסיקה היא בפיתוח הבלוז/רוק, הקשיב לכל גיבורי הגיטרה השחורים שניגנו בלוז מקורי מ- ממפיס אבל, היו מאד לא מפותחים טכנית ברמת הנגינה שלהם (ככלל, מרבית הגיטריסטים השחורים לא שמים דגש על טכניקה וצליל). מאייל וקלפטון, עירבו את שורשי הבלוז שלהם עם נגינת רוק וכך נוצר הזרם הידוע כ- בלוז/רוק. באותה נשימה (ונזכיר אותו עקב מותו זה השבוע), בי.בי. קינג היה גיטריסט די עלוב, ברוב במקרים מביך, שעיקר גדולתו הייתה להעביר את הבלוז השחור, המקורי, לשפה מוסיקלית שמתאימה ללבנים.

גארי מור הוא דור שני לכל הגיטריסטים האנגלים הגדולים (היינו, קלפטון, ג'ימי פייג' וג'ף בק- שכולם עזבו, לאחר מספר שנים את הבלוז), והוא לא נופל מהם (בוודאי שהוא עולה על קלפטון בכל תחום שהוא בנגינה). הוא חצה גבולות במשך שנים בין הבלוז/רוק לרוק אבל, מעולם לא זכה, בנגינת רוק, להצלחה הגדולה כפי שהייתה לו בבלוז/רוק והסיבה היא, שמשום מה, בנגינת רוק, הוא היה כסחן אמיתי ללא אמירה של ממש בעוד שבתחום הבלוז/רוק, הוא היה מוביל. עם זאת, חשוב לציין את תרומתו ללהקה מאד ידועה בתחום הרוק- Thin Lizzy. אגב, בלהקה זו הוא שיתף פעולה עם ענק גיטרה אחר, שמאד אהוב עליי, Snowy White.

גארי מור תמיד אמר שהגיטריסט שהשפיע עליו הכי הרבה הוא ג'ימי הנדריקס- לו הוא הקדיש גם תקליט. אבל, באופן מפתיע, אין לכך רמז בנגינה שלו. מי שכן השפיע עליו בצורה דרמטית הוא ענק אחר- Peter Grinbaum (יהודי כמובן), המוכר יותר בשם פיטר גרין מי שהוליך את להקת פליטווד מק הידועה להצלחה הראשונה הגדולה שלה. פליטווד מק היא להקה שעשתה טרנספורמציה מוחלטת (לאחר פרישתו של גרין) מלהקת בלוז ללהקת פופ/רוק. סיפור מעניין לעת אחרת.

גארי מור ניגן על גיטרות גיבסון. המדובר בעובדה חשובה הואיל והצליל של גיבסון מאד התאים לו. הגיטרה החביבה עליו הייתה Gibson Les Paul Standard ונטען שהוא קיבל אותה מפיטר גרין- זו הזהובה שתראו בקטעים השונים למטה. אבל, זו סתם רכילות כי הוא נהג להשתמש בגיטרות רבות במהלך הופעה ולא אחת, ספציפית. גם הגיטרה שהוא בנה יחד עם חברת גיבסון (מה שנקרא בעגה- Signature Mark) ונקראה על שמו הייתה בעצם Gibson Les Paul Standard עם שינויים קטנים. אגב, מעט מאד גיטריסטים זכו לכך שגיטרה נקראה על שמם והדבר מעיד על מעמדו המיוחד.

טכנית, גארי מור התבלט והיה לו ייחוד במספר אלמנטים בנגינה, ואלו גם הקנו לו את המעמד המיוחד שלו: הייתה לו יכולת להחזיק צליל (sustain) שאין שניה לה. תיכף תקבלו דוגמא בשיר שאולי הכי מוכר שלו Parisienne Walkways (אתם מכירים אץ השיר, אל תדאגו. אתם פשוט לא מקשרים את השם עם השיר), למרות שהצליל שלו מאד "גדול", הוא יכול להיות מאד עדין והייתה לו כמובן, טכניקה עילאית. אני ראיתי אותו בהופעה ב- 2008. כצפוי, ועל מנת להחזיק צליל, הוא נזקק לווליום מאד גבוה, כמעט מטורף, וזו הייתה הופעה מהרועשות שהייתי בהן אבל, אל תטעו, באותה נשימה הוא היה עדין ויוצא דופן. פשוט ענק.

למוסיקה:

השיר המוכר ביותר, שכל אחד מכם מכיר, Parisienne Walkways. לא מדובר בשיר המבוסס על בלוז והוא לא מאפיין את יתר הקטעים שאביא. עדיין מצמרר ויפה. שימו לב לצליל שלו, זה לא טרוויאלי בכלל ועל ה- sustain כבר דיברנו..זה קטע של שאו- אוף טהור לכל גיטריסט:

Don't Believe a word הוא בלוז מימי Thin Lizzy:. הביצוע שונה לחלוטין ממה שמנהיג Thin Lizzy, Phil Lynott המנוח נהג לשיר אותו. גארי מור מאד האט את השיר והקצב הפנימי שלו:

כאן הוא בשיר המוכר ביותר של בי.בי. קינג The Thrill is Gone, מנגן ביחד עם בי.בי. קינג. כמובן שההשוואה ביניהם, בנגינה, די מביכה. אבל הקטע מעניין והבלוז זורם, במיוחד על רקע שירת הבלוז הנהדרת של בי.בי. קינג:

Empty Rooms היא בלדת רוק מבוססת בלוז ומאד ממחישה את יכולתו. יש לקטע פתיח ארוך שניתן לדלג עליו ולהתחיל בדקה 03.00:

Still Got the Blues יזכיר לכם במשהו את Parisienne Walkways אבל, זה קטע שונה:

Pretty Woman מדגיש יפה את קו התפר בין בלוז לרוק:

So Many Roads הוא מפגש מעניין ויפה ביותר בין גארי מור ל- John Mayall (המנגן על הקלידים ושר), ובלוז נהדר לסיום. גארי מור בצד הימני של התמונה, מנגן בסגנון של מורו ורבו פיטר גרין ומלמד את הגיטריסט הקבוע של ג'ון מאייל (הגיטריסט עם הגיטרה האדומה, והוא טוב!! אין לזלזל בו), איך מנגנים בלוז/רוק- שימו :