Keith Jarret

אז מה?? חשבתם שאתם משוחררים מהמטלה בגלל שאני בהודו? לא. תהיו רציניים.

לקיט ג'ארט יש קשר ישיר לגלן גולד נשוא הפרק האחרון שכתבתי, והוא, גם אם הוא לא מודה בזה, מושפע ממנו ישירות:

-גם הוא מאמין שלצליל הבודד יש חשיבות קריטית ושכל צליל אמור להשמע במובחן ובנפרד - אם כי סגנון הנגינה של קיט ג'ארט הרבה פחות חד ותוקפני לעומתו ובהשוואה לגלן גולד.

-הוא ניגן את גירסתו לואריציות גוודברג וזאת למרות שהוא פסנתרן ג'ז מובהק,ולאחר ששמע את גרסתו של גלן גולד. לעיתים נדירות ביותר, פסנתרן ג'ז מוציא תקליט קלאסי (וההיפך). הפרשנות שלו לא היתה טובה וזכתה להרבה ביקורת רעות ובצדק. אבל, כדאי להעריך אותו על האומץ.

-גם הוא כגלן גולד שר תוך כדי הנגינה בפסנתר ואין ספק שגולד השפיע עליו.

אז מי הוא קיט ג'ארט?? אמריקאי לכל דבר וענין למרות שמו והחזות החיצונית שלו. בסוף שנות השישים הוא החל להתבלט כאשר ניגן עם מוסיקאי ג'ז מובהקים כ- ארט בליקלי. הוא רכש פרסום כאשר ניגן בלהקתו של מיילס דייויס בשנים 1969 ו- 1970. זו היתה תקופה מבולבלת עבור מיילס דיוויס והניסויים שעשה על מנת לאזן בין הג'ז לרוק (מה שנקרא פיוז'ון או ג'ז- רוק) , ניסויים אלו היו חשובים מאד מבחינת פריצה מוסיקלית אבל, מאד כבדים לאוזן ולא מעניינים (לדעתי). ההרכב עצמו היה לא מאוזן ומוסיקאים באו להלכו. באותה תקופה היו שני קלידנים בלהקה של מיילס דיוויס: צ'יק קוריאה וקיט ג'ארט. המוסיקה שהם ניגנו התאימה מאד לצ'יק קוריאה השכלתי וחסר הדמיון אבל, מאד לא התאימה לקיט ג'ארט המאד רגשי ותרומתו למוסיקה שם היתה שולית. אבל, על הדרך הוא עשה לעצמו שם. תזכרו: כל מי שניגן עם מיילס דיוויס, עשה לעצמו קרייריה. זה מפתח לכל מוסיקאי שמחשיב את עצמו. משנת 1973 הוא לא מנגן עוד בהרכבים של אחרים אלא, בהרכבים מצומצמים שהוא מקים ומרבה להופיע לבד. הופעה של קיט ג'ארט יכולה להיות נגיעה בשמיים או שיממון מוחלט, תלוי מאד איך הוא בא להופעה.

אני רוצה לגעת בשני השיאים הכי גדולים שלו בקריירה של קיט ג'ארט: התקליט My Song וההופעה בקלן.

My Song

בשנת 1978 חבר קיט ג'ארט ל-יאן גארברק (Jan Garbarek), על מנת להפיק את האלבום המושלם ביותר שהוא אי פעם עשה וללא ספק, אחד האהובים עלי שאני חוזר אליו פעם אחר פעם. יאן גרברק הוא נגן כלי נשיפה ידוע והתקליט הופק בחברה ששמה הוא ECM. מוזר מאד לציין את החברה המפיקה אבל, במקרה זה, זה ממש חשוב. ECM היא חברה עם שליחות- היא מרכזת את כל נגני הג'ז שלא ממש מנגנים ג'ז אלא, שילוב מעניין ביותר בין ג'ז, מוסיקה קלאסית, מוסיקת עם, מוסיקת עולם ועירובים אחרים. יאן גרברק הוא האומן הבולט ביותר בחברה זו ואחד מהאומנים המוערכים ביותר בעולם. פולני במוצאו שהיגר בילדותו לנורווגיה, הוא כותב מוסיקה מדהימה המשלבת בין מוסיקת עם נורווגית לבין ג'ז וקלאסי. המוסיקה שלו היא כל כך יפה שהיא לפעמים נתפסת חזותית, קשה להסביר את זה. בהופעה הראשונה שלו שראיתי בשנת 2006 בהמבורג, יצאתי מהמופע ובמשך 4 שעות לא הייתי מוסגל לדבר, עד כדי כך המוסיקה השפיעה עליי. מאז ראיתי אותו פעמים רבות והוא פשוט תופס אותך ולא מרפה. השילוב בין קיט ג'ארט לבין גרברק, יצר אלבום שבאמת קשה להבין את יופיו. האלבום הזה הוא חד פעמי ולא במקרה מופיע בכל רשימה נחשבת של 100 האלבומים החשובים ביותר אי פעם, בכל קטגוריה. אשים לכם שני קטעים.

my song- שיר הנושא לתקליט.

country- קטע לא פחות יפה:

מי שיש לו קצת שכל וזמן שישמע את כל התקליט.

Koln Concert

בשנת 1973 (עוד לפני תקופת ECM שלו), בא לקיט ג'ארט רעיון: הוא יסתובב בערים שונות באירופה ואת ההתרשמות הספציפית שלו מהעיר, היא יעלה כאימפרוביזציה מוחלטת של הרגע בהופעה שהוא יעשה באותו ערב בעיר. הרעיון הזה הסתובב בכל מיני ערים באירופה בהצלחה רבה. אבל, לעולם הוא יישאר על העיר הראשונה שהוא עשה זאת: קלן. לטענתו, הוא הסתובב בעיר ואז שמע את פעמוני הכנסייה הידועה בקלן ועל בסיס צליל הפעמונים הוא בנה יצירה ששמה הוא כמובן- The Koln Concert. היצירה היא ארוכה מאד ואני שם לכם כאן רק את הפרק הראשון שגם הוא נמשך 26 דקות. כאן אנו מגלים את ג'ארט הרגשי, שהוא והמוסיקה הם אחד בלתי ניתנים להפרדה. שימו לב למלמולים, הרקיעה ברגליים ולשירה שלו תוך כדי. כל מילה מיותרת- יופי עוצר נשימה.