YES

אחת מלהקות - Super Groups החשובות ביותר הייתה להקת יס. סופר גרופ היא להקה שמורכבת מ"כוכבים" של להקות קודמות שהתאגדו יחד על מנת ליצור מעין להקת על. הסופר גרופ הראשונה היתה להקת הקצפת (cream) שהורכבה מאריק קלפטון, ג'ק ברוס, וג'ינג'ר בייקר, זה קרה בשנת 1966. תופעת הסופר גרופ מאפיינת את הגל השני של להקות הרוק החשובות ורובן ככולן הלכו לכיוון של רוק מתקדם (Progressive Rock). מי שמכיר את ההיסטוריה של הרוק יודע שמרבית להקות "הבסיס" (הלהקות הראשוניות) סיימו את חייהן לאחר 2 עד 3 תקליטים הואיל ולא הייתה להם אמירה נוספת ולמעשה, שהם סיימו את ארסנל הקטעים שהם הצליחו ליצור בהתלהבות הראשונה, הן התפרקו, בדרך כלל עקב סכסוכים שנבעו מיובש מוסיקלי. מעט מאד להקות שרדו מעבר ל- 2 עד 3 תקליטים והמשיכו הלאה ואלו כמובן, הלהקות שכולם מכירים. משלהקות הראשוניות התפרקו, המוסיקאים המובילים ממספר להקות התאחדו על מנת ליצור סופר גרופ. זה לא כל כך החזיק מעמד עקב העובדה שמדובר היה באנשים בעלי אגו מנופח.

יס הוקמה בשנת 1968 על ידי הבסיסט כריס סקוויר (היחיד ששרד בלהקה לאורך השנים והיה בכל ההרכבים של יס) וג'ון אנדרסון הזמר. המוסיקה מורכבת, נוטה לאריכות ("יצירות" כפי שנהוג לאמר ב- פרוג- רוק) ומשתנה תדיר. לא כל ההשפעות ברורות. ברור כי מרכיב המוסיקה הקלאסית בה, הוא קריטי. כל הנגנים הם ברמה הגבוהה ביותר שאפשר לחלום עליהם ולכן, גם ניתן כר נרחב לאלתור. עם זאת- כפי שתראו- הכל מתוכנן לפרטי פרטים.

יס באמת הורכבה ממוסיקאים יוצאי דופן (אני מציין רק את הבולטים הואיל והייתה תחלופה לאורך השנים):

ג'ון אנדרסון- שהגיע ללהקה ללא רקע מרשים. זמר יוצא דופן בעל קול מדהים (אם כי נוטה לסופרן, תכינו את עצמכם). הוא גם כתב חלק ניכר מהמוסיקה של הלהקה ואת המילים (עליהן הוא אמר שאין להן כל פשר הגיוני והוא לא מבין מה הוא כתב..). הוא ידוע בשיתוף הפעולה שלו, לאורך שנים, עם ונגליס.

כריס סקוויר- הבסיסט. בעל סגנון יוצא דופן, מאד ברור ומובנה והרבה פעמים הוא זה שמוביל את הלהקה. זמר מלווה מצוין.

ריק וויקמן- יחד עם קית אמרסון, הקלידן רב ההשפעה ביותר ברוק. שוויצרי במקור. היה נגן אולפן ל- דיויד בואי, קט סטיבנס, אלטון ג'ון, טי רקס ואחרים. אז הצטרף ללהקה בשם Strawbs שהיתה לה השפעה מסוימת על עיצוב הרוק. בעל חשיבות עצומה לצליל של הלהקה. לאחר שעזב את הלהקה הוציא תקליטים שזכו להצלחה רבה כגון, ששת הנשים של הנרי השמיני ומסע למרכז האדמה (בהשראת הספר של ג'ול וורן). התקליטים הללו הם נכס צאן ברזל במוסיקת הרוק.

סטיב האו- הגיטריסט ואחד מהגיטריסטים החשובים בכל הזמנים. בניגוד לגיטריסטים אחרים, הוא לא פרוע, לא משתולל ומשקיע את כולו בדיוק בנגינה. הצליל שלו לא מאפיין מוסיקת רוק- הוא צליל "קטן" אבל, התרומה שלו עצומה. הוא מנגן בדרך כלל על גיטרות עם נפח שהן גיטרות לא קלות לנגינה במיוחד בהופעות חיות.

הלהקה הגיעה לשיאה בתחילת שנות ה- 70 בשני תקליטים שהם נכס צאן ברזל ברוק Fragile ו- Close to the Edge.

אני מזכיר לכם שהקטעים הם ארוכים, השתדלתי להביא קטעים מתוך הופעה מאד ידועה שלהם בליווי תזמורת סימפונית, שם הצליל יותר רך ופחות רוקי. תהיו סבלניים, זה שווה כל רגע.

נתחיל עם היצירה הידועה ביותר שלהם Close to the Edge- קרוב לקצה, החלק הראשון ואחר כך, החלק השני (שני קטעים כל אחד בן כ- 10 דקות). לאחר פתיחה של כ- שלוש דקות שקצת תבלבל אתכם, המוסיקה זורמת והיא יפיפיה:

והשוו- אותה יצירה בהופעה משנת 1975 עם ההרכב הקלאסי (ללא וויקמן) וללא תזמורת פילהרמונית- ההופעה הרבה יותר רוקית ובועטת:

And you and I- שיר מדהים ביופיו. שימו לב לעבודת הגיטרה:

Roundabout (חברי התזמורת הפילהרמונית, ירדו לרקוד על הבמה..):

In the Presence:

בקיצור- תיהנו.