Glenn Gould- Goldberg Variations

המוסיקה הקלאסית שונה שוני מהותי מהרוק. השוני המרכזי הוא שהאמנים המבצעים לא כתבו ולא כותבים את המוסיקה אלא, מבצעים קטעים שכתב מלחין. לכן, מרכז הכובד במוסיקה הקלאסית הוא איכות הביצוע וככל שיש יותר ביצועים ליצירה, הרי זה משובח- זה יוצר תחרות, משביח את המוסיקה,מעשיר אותה והיצירות נחרטות יותר בזיכרון הקולקטיבי.

ליצירות הגדולות של המוסיקה הקלאסית יש עשרות ולעיתים, מאות ביצועים שונים. יש גם מבצעים שמתמחים במלחינים מסוימים והביצועים שלהם מובילים בתחום כגון, ברנרד הייטניק (מנצח ידוע) שמתמחה במאהלר או קרלוס קלייבר (אף הוא מנצח דגול) שמתמחה במוצרט. יש מקרים מועטים ביותר בהם יש מיעוט ביצועים ליצירות במיוחד כאשר מדובר ביצירות מרכזיות וחשובות כגון וריאציות גולדברג של בך. הציפיה היא שיהיו ביצועים רבים- ולא כך.

מה קרה במקרה הספציפי הזה?? בשנת 1955 אחד מהמוסיקאים היצירתיים ביותר במוסיקה הקלאסית ופסנתרן בחסד עליון, החליט שהוא מוציא את גרסתו ליצירה- הגרסה שהוא הוציא, והוא היה בן 23 שנים בלבד- חרגה חריגה מהותית מהדרך בה היצירה נוגנה עד לאותו מועד, לא רק מבחינת מקצבים פנימיים אלא גם שהפסנתרן הרשה לעצמו לשנות את התווים- שזה דבר שלא ייעשה במוסיקה הקלאסית. לפסנתרן קוראים גלן גולד והוא לא יהודי, למרות השם. גולד היה קרוב משפחה של המלחין הנורווגי הידוע- גריג. גלן גולד הוא סיפור מאד מיוחד במוסיקה הקלאסית שלא היה כדוגמתו: גאון מילדות (ההקלטה הראשונה שהוא הקליט הייתה שהוא בן 12 בלבד), נרדף על ידי משמעת קיצונית של אימו שלימדה אותו פסנתר, בעל עקרונות קיצוניים ביחס למוסיקה וגם יוצא דופן בטכניקת הנגינה שלו.

על מנת להבין את המשמעת הקיצונית שהוא כפה על עצמו יסופר הסיפור הבא: כל חייו הוא ניגן כשהוא יושב על כסא הפסנתר הראשון שאימו נתנה לו כשהוא היה ילד. הכיסא התבלה לחלוטין וכל הריפוד נקרע והוא פשוט המשיך לשבת על הכיסא (או מה שנותר ממנו שהיה בעיקר השלד מעץ) כפי שהוא מבלי שהוא יתקן אותו או נגע בו... טכניקת הנגינה שלו היתה יוצאת דופן שכן, הוא האמין שצריך להשמיע כל צליל בנפרד ובמובחן. התוצאה היא (כפי שתשמעו מיד) שלפעמים הצלילים נשמעים כמו פטישים קטנים. טכניקה זו, שמחייבת הבנה גדולה במוסיקה וגם להיות פסנתרן עילאי, שונה לחלוטין מתפיסת העולם של מרבית הפסנתרנים שמעדיפים לצייר תמונה בה הצלילים מתחברים אחד לשני ולאו דווקא מופרדים אלו מאלו. כדוגמא אביא פסנתרן מאד ידוע בשם מיקלאנג'לי ששמיעה לנגינתו מציירת לך במוח תמונה של צלילים רכים שמתחברים יחדיו מבלי לשים דגש על התו היחידני- בדיוק ההיפך מגולד.

מכל מקום, גולד נחשב מאז ומתמיד לפרשן המובהק של יצירותיו של באך ועם הוצאת גרסתו לואריציות גולדברג בשנת 1955, היה ברור לכל הפסנתרנים באשר הם, שאין מה להתאמץ ואין מה להקליט את גירסתם ליצירה זו שכן, פרשנותו של גולד נחשבה לפרשנות האולטימטיבית ליצירה ואף אחד לא העז להקליט פרשנות משלו, והם פשוט ידעו שהם לא יצליחו להתעלות על הפרשנות של גולד. וכך יצא שמספר הפרשנויות ליצירה הוא מוגבל ביותר. בשנת 1981 – כשנה לפני מותו- הקליט גולד את היצירה פעם נוספת ולטעמי, גרסת 1981 עולה על זו של שנת 1955. גם הפרשנות השנייה משנת 1981 הכתה גלים חזקים מאד במוסיקה (ועד היום כתבו עליה תילי תילים של פרשנויות) וגם כאן, אף אחד לא העז להוציא גרסה משלו. אפשר לספר הרבה על גולד, המוזרויות שלו, הישיבה שלו ליד הפסנתר, הרפורטואר הקטן שהוא הקליט ועוד אלף סיפורים אבל, זו הזדמנות לשמוע גאון בפעולה באחת מהיצירות האלמותיות ביותר שנכתבו בכל הזמנים ובוודאי לפסנתר.

תשימו לב לשירה של גולד תוך כדי הנגינה- הוא נהג לזמזם את מה שעבר לו בראש תוך שהוא מנגן וזה מוסיף. גולד היה גורם משפיע חזק מאד על נגן פסנתר בתחום הג'ז- קיט ג'ארת. שלא במפתיע, קיט ג'ארת הוציא את גרסתו לואריאציות אבל, שיסלח לי, זה לא מגיע לקרסוליו של גולד. ועוד מכנה משתוף, גם ג'ארת נוהג לזמזם תוך כדי נגינה.

מה הן בעצם ואריציות גולדברג?? המדובר ב- 31 ואריציות על נושא אחד (היינו, 32 קטעים בעלי מכנה משותף אחד) שהתחילו כתרגיל ללימוד פסנתר.. בחלקן נשאר זכר לנושא המרכזי ובמרביתן התרחק באך מהנושא המרכזי והואריציה היא פרשנות חופשית על הנושא. משכה של כל ואריציה הוא קצר- עד שלוש דקות.

לצערי, באמצע יש הפרעות של פרסומות... מתנצל מראש, פשוט תקפצו הלאה..

אז הנה הפלא מונח בפניכם- כיף אדיר שנמשך 47 דקות של גאונות ואחד מהקטעים המוסיקליים הכי מדהימים שנתקלתם ותתקלו בימי חייכם. אין דבר כזה- לראות, לשמוע ולהאמין שהעולם יכול להיות טוב..:

#photo #ep #freedownload