Deep Purple Mark 1

השלמה מהשבוע הקודם: הקישור לשיר Come Away Melinda לא היה נכון וחבל. המדובר באחת מבלדות הרוק הטובות והמרגשות שאני מכיר. הנה הקישור הנכון- תיהנו:

https://www.youtube.com/watch?v=RW6CG_r8CKY

ועתה, לשבוע שלפנינו, ולא, אין לי כוונה לכתוב על ניל יאנג שחוגג יום הולדת 70 יחד עם כל העולם המוסיקלי, כי זה ארוך..:

להקת Deep Purple הייתה אחת מהלהקות בהן הייתה תחלופה פנימית גדולה של המוזיקאים ועם זאת היא הצליחה לשמור את עצמה עד היום. כמובן שהלהקה של היום די מעליבה את המקור (למרות שחלק מחברי הלהקה עדיין מנגנים בה) אבל, זה מה יש. הלהקות מסומנות על ידי המילים Mark 1, Mark 2 וכו'. לגביי, רק שתי הלהקות הראשונות ועד התקליט Fire Ball באמת מעניינות וההבדל בסגנון של הלהקות הוא עצום- כאילו מדובר בלהקה אחרת לחלוטין.

הראשונה, Mark 1, בה נתמקד היום, הייתה להקה שנעה לכיוון הרוק המתקדם (אם כי שמרה על בסיס הרוק) והשנייה, הייתה הלהקה המפורסמת שהובילה, והייתה הגוף המוביל והסימן ל- Heavy Metal Rock. המדובר בשני סגנונות שונים לחלוטין ולמרות שהייתה חפיפה חלקית במוסיקאים, מדהים לראות ולשמוע את ההבדל בין שתי הלהקות.

אז מה ההבדל?? במוסיקאים, די זניח. יש לנו את:

ג'ון לורד בקלידים. למעשה, הוא הוביל את הקו של קריצה לרוק מתקדם. המדובר במוסיקאי בעל השכלה קלאסית רחבה שכל הזמן שאף לחבר בין המוסיקה הקלאסית לרוק והוא הוביל את הקו המוסיקאלי של הלהקה באותו זמן- ככל שחלף הזמן, השפעתו הייתה קטנה יותר, עד שפרש. הוא גם היה יותר בוגר משמעותית בגיל לעומת האחרים (הפרש של חמש שנים). נפטר לפני כשנתיים. הוא אחד מהגדולים בהטמעה של צליל אורגן ההאמונד במוסיקת הרוק. שימו לב לצליל האורגן כי הוא ייחודי.

ריצ'י בלקמור בגיטרה- אחד מחמשת הגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים. פלא שלא ניתן להבין אותו. יש כל מיני סיפורים איך הוא הפיק את הצליל הייחודי שלו, כולל בכך שהוא שינה את צורת צוואר הגיטרה- יש בכך הגיון הואיל ומידת הלחץ שהוא מפעיל על המיתרים הינה נמוכה ביותר ונובעת מקרבה של המיתרים לצוואר (תופעה דומה תוכלו לראות רק אצל גיטריסט אחר- ראלף טאונר מלהקת אורגון שמנגנת ג'ז ומוסיקת עולם). אבל, בסופו של דבר- לאחר הטכניקה, הצליל המדהים והמוסיקליות האדירה- הייחוד שלו לדעתי הוא ב- Phrasing . משפטי הגיטרה שלו נשמעים כאילו הם הולכים כנגד הקצב של השיר אבל, הם לא. תופעה מוזרה שכדאי לשים אליה לב והיא הלכה והתפתחה במיוחד בתקופת הלהקה סימן 2. כל גיטריסט ששומע צליל אחד שלו, מזהה אותו במקום, עד כדי כך, הצליל ייחודי לו. האיש מוזר והזוי (היום הוא מנגן מוסיקה אנגלית עתיקה בלהקה ספק חובבנית שאשתו היא הזמרת הראשית..), פרימה בלרינה ידועה והגורם המרכזי לכך שהרכב סימן 2 התפרק הואיל והם לא יכלו לסבול את אישיותו. עד היום הם לא מדברים איתו ולמעשה, מתעבים אותו..

איאן פייס- אחד ממתופפי הרוק הידועים בעולם. בא ללהקה עם רקע גדול ב- ג'ז (ורואים זאת בסגנון הנגינה שלו). ידוע בכך שהוא אוהב לסבך את המקצבים אבל, התמיכה שלו בשאר הנגנים, מדהימה. בניגוד למתופפי רוק אחרים שיש להם שם רע מאד בנוגע לאישיותם (ג'ון בונהאם מלד זפלין וקית מון מלהקת המי- שתי הדוגמאות הבולטות- שתיינים, סכיזופרנים, הורסי מלונות ידועים..ומתים בגיל צעיר) הרי הוא נחשב לסולידי באישיותו.

רוד אבנס- זמר. המדובר בזמר טוב ורציני. הטענה נגדו הייתה שגוון הקול שלו לא מספיק "רוקי" ולכן הוא הוחלף בסימן 2, על ידי איאן גילן הגדול- אחד מזמרי הרוק הטובים בכל הזמנים.

ניק סימפר- בסיסט בינוני שהחלפתו התבקשה. הוא הוחלף בסימן 2 על ידי רוג'ר גלובר, בסיסט רוק נהדר שחתום לנצח על משפט המפתח שכל אחד יודע ומכיר בשיר Smoke on the Water.

ובכן, שלושה מחמישה היו זהים, ובכל זאת מה שתשמעו בכלל לא דומה..

דיפ פרפל סימן 1 הוציאה שלושה תקליטים ושלושתם מצוינים ומלאים במוסיקה, ההשפעה הקלאסית ניכרת ביותר ומעניינת מאד.

הלהיט Hush מהתקליט הראשון גילה אותם לעולם. המדובר בשיר מקפיץ, שכולכם מכירים (ואולי לא מזהים אותו עם דיפ פרפל) עם קצב פנימי נהדר. זה הקליפ הרשמי:

https://www.youtube.com/watch?v=_4QBhC1uCP4

השיר Anthem מדגיש מאד את הרקע הקלאסי של ג'ון לורד. המדובר בשיר מוכר היטב:

https://www.youtube.com/watch?v=TGW3jeZCFcQ

April מהתקליט השלישי, הוא יצירה "קלאסית" לכל דבר וענין- הוא בנוי משלושה פרקים כמקובל במוסיקה קלאסית, כאשר יש פרק נושא, פרק איטי (שהוא ממש קלאסי, לכל דבר וענין, ומנוגן בכלים קלאסיים) ופרק סיום מהיר יותר, שהוא מוסיקת רוק. האמת היא שמדובר בקטע בעל השפעות מוסיקליות רבות, הוא מגוון ומעניין ביותר.

https://www.youtube.com/watch?v=2eRTQnSzoUI

פנינה נוספת מהתקליט השלישי היא גרסת כיסוי לשיר של דונובן Lalena. גרסת כיסוי זו עולה עשרות מונים על המקור, והיא נשארה פנינה מדהימה עד היום:

https://www.youtube.com/watch?v=W1ZFAM1Yuhc

כמובן שאם מדובר ב- דיפ פרפל לא נסיים בלי השיר Child in Time שמשויך ללהקה סימן 2 (בה אעסוק בהזדמנות אחרת). אני שם את השיר לא רק בגלל הערך ההיסטורי שלו אלא גם על מנת שתוכלו להבין עד כמה גדול הוא ריצ'י בלקמור. ההופעה היא משנת 1970 – כולם כאן חדים ובשיאם והשיר כמובן אחת מהקלאסיקות הגדולות של הרוק בכל הזמנים:

https://www.youtube.com/watch?v=1slq_FwRN8o