קרוסבי סטילס נאש ולפעמים יאנג

כשאנחנו לוקחים את הסיפור של הרוק ומנסים לראות מי מהווה קומה בבנין, הרי לקרוסבי סטילס נאש (ולפעמים יאנג), יש מקום של כבוד מיוחד. הם בין הענקים שלא יהיו כמוהם.

הסיפור של הלהקה הוא יוצא דופן ולא רק בגלל שהם קיימים עד היום ובאותו הרכב (ראיתי אותם בדיוק לפני שנה בוודסטוק (יולי 2014), משחזרים את ההופעה השניה שלהם אי פעם, לפני 45 שנים..) אלא בגלל שבמהלך כל השנים הללו, כל אחד מחברי הלהקה הופיע בהרכבים שונים ומשונים, הוציא תקליטי סולו ותמיד הם ידעו לחזור ולהתאחד לעוד רגע גדול.

הלהקה ניגנה מאז ומתמיד פולק- רוק ולמעשה, דיויד קרוסבי וסטפן סטילס, שהם הבסיס של הלהקה, הם ממציאי הג'אנר (קרוסבי במסגרת להקת ה- Byrds בה היה חבר. סטילס במסגרת להקת Buffalo Springfield בה היה חבר). המדובר במהפך מוסיקלי שאתם לא מסוגלים להבין את עוצמתו- הפולק בארצות הברית נוגן אך ורק על כלים אקוסטיים. המעבר לכלים חשמליים וחיבורו לרוק, נתקבל בהתנגדות עזה ביותר של אנשי הפולק וכאשר בוב דילן ניסה לעשות זאת, ונכשל תקופה ארוכה, הקהל פשוט החרים את ההופעות שלו. הם הצליחו.

כאמור, בסיס הלהקה בשני אומנים שנכון לשנת 1968, היו כבר ידועים מאד: דיויד קרוסבי ו- סטפן סטילס. ללהקת ה- Byrds, היו להיטי ענק בארצות הברית. לדוגמא השיר Turn, turn, turn (הבחור החייכן, שני משמאל, הוא דיויד קרוסבי. בהמשך, וכפי שתראו, הוא "צמח".. וגידל שפם שהפך לסימן ההיכר שלו):

https://www.youtube.com/watch?v=eiprqeaydik

כך גם לגבי Buffalo Springfield (סטילס הוא הזמר עם הכובע):

https://www.youtube.com/watch?v=gp5JCrSXkJY

שניהם לא היו מרוצים מהצליל של הלהקות שלהם שהיה יותר מדי פולק לטעמם ולכן, הם פרשו, כל אחד בנפרד, בתחילת שנת 1969 והתחילו להתאמן לבד, ללא תכנית מוגדרת. בבית בו הם גרו, גרה לא פחות ולא יותר מאשר ג'וני מיטשל, אייקון בפני עצמו ואחת מהאומניות החשובות ביותר במוסיקה. החיבור בין קרוסבי וסטילס, לא המריא למשהו מוחשי- קרוסבי וסטילס היו ונשארו סאטלנים עד היום ואם לא היה מופיע גרהאם נאש, ומכניס אותם למסגרת, לא היה קורה איתם דבר.

גרהאם נאש הוא בכלל אנגלי, וכמעט ואין חיבורים בתוך להקות, של מוסיקאים אנגלים ואמריקאים שמנגנים ביחד. משום מה, זה נדיר ביותר. נאש היה כוכב ענק בלהקה אנגלית הנושאת את השם Hollies. מדובר בלהקה שמכרה מיליוני תקליטים בשנות ה- 60 וידועה באין ספור של שירים שאתם מכירים, רק לא מזהים את השם של הלהקה עם השירים. רוצים דוגמא: Bus Stop:

https://www.youtube.com/watch?v=DFPu83ggTlM

נאש לא היה מרוצה מכך ש- הוליס הייתה להקת פופ פשוטה, וניסה לשנות את המוסיקה ונתקל בהתנגדות בעיקר של האמרגנים של הלהקה שרצו רק למכור להיטים. למרות שכל חברי הלהקה היו חברי ילדות שלו, ולמרות ההצלחה המוסיקלית והכלכלית האדירה, הוא פשוט חתך עניין ונסע לארצות הברית על מנת לפגוש את קרוסבי וסטילס, ללא כל תכנית מוגדרת.

אם שמעתם את שלושת השירים הללו של שלושת הלהקות השונות (בירדס, באפלו ו- הוליס) , בטח הבחנתם שהמאפיין הברור של שלושת הלהקות השונות הוא:- הרמוניות קוליות יוצאות דופן. זה החותם הברור של קרוסבי, סטילס ונאש.

גראהם נאש הצטרף לסאטלנים קרוסבי וסטילס והם התחילו להתאמן שעות על שעות ביחד עם ג'וני מיטשל ומה שיצא להם היה פשוט מדהים: שילוב של פולק, רוק המבוסס על הרמוניות קוליות מדהימות. בהקשר הזה יש בעיקר להחמיא לדיויד קרוסבי- האיש המוזר עם השפם. הוא זה שמכוון את הקולות ומגשר בין הקולות השונים. לעומת זאת, המנהיג המובהק והדובר של הלהקה הוא גרהאם נאש. סטילס הוא גיטריסט מאד מוכשר, הוא מופיע בכל רשימה של 100 הגיטריסטים הטובים אי פעם. אני לא בטוח שזה נכון אבל, שווה להקשיב לנגינתו, היא ייחודית, בכך, אין ספק. המוסיקה שלהם יוצאת דופן כאמור, אין להקה שהגיעה למקום שהם הגיעו בז'אנר הזה. ספר השירים שלהם מטורף לחלוטין, אתם מכירים את רוב השירים רק לא מקשרים שזה הם.

קרוסבי, סטילס ונאש הם להקה מאד פוליטית ולא מפחדים להביע את דעתם בגלוי, הם מצויים בצד השמאלי של המפה ויצאו נגד מדיניות המלחמה של ארצות הברית וזאת בקול גדול וללא פחד. גם על כך צריך להעריך אותם, זה לא פשוט.

ב- 1970 האמרגנים חיברו להם את ניל יאנג ומאז יש איתו סיפור אהבה- שנאה. ניל יאנג, ענק יוצא דופן שאכתוב עליו בהזדמנות, לפעמים היה איתם ורוב הזמן נגדם ובעיקר הוא טיפח את הקריירה שלו עבור עצמו. היו להם איתו רגעים לא קלים אבל, בזמנים שהוא היה איתם, הם קפצו עוד מדרגה. כבר שנים שהם לא מתאמצים להתחבר איתו אלא, אם זה קורה, הם לא אומרים לא. האיש גאון מורכב שחי בשביל עצמו.

בא נתחיל. המדובר בספר שירים מטורף לחלוטין. אני שם את השירים לא לפי סדר חשיבות אלא, אקראי- אני מתנצל מראש שלא שמתי הכל, פשוט תגלשו ותקשיבו מעבר להפניות ששמתי פה:

Almost cut my hair:

Cathedral- שימו לב להרמוניות הקוליות המדהימות:

Teach your children- קלאסיקה של כל הזמנים:

Our house- שוב קלאסיקה של כל הזמנים:

Long time gone:

Woodstock (את השיק כתבה במקור ג'וני מיטשל. הוא פורסם בגרסה שלהם):

Judy blue eyes:

Chicago:

Just a song before I go:

To the last whale- זהו שיר מחאה נגד רצח הלוויתנים ברחבי העולם. הם שרים א-קאפלה על רקע הסרט שתראו ברקע, כאשר תשמעו היטב קולות של לוייתנים. מצמרר:

וסוכריה קטנה לסיום- הופעה של קרוסבי ונאש יחד עם דיויד גילמור מהפינק פלויד והרבה כוכבים אחרים:

Find the cost of freedom:

Shine on you crazy diamond של הפינק פלויד!! מה שהם מוסיפים לגילמור בהרמוניות הקוליות, לא יסולא בפז